מאמרים על הספר "דואר נע פריז -רמלה" >

עמית חיו, כותב הספר "דואר נע פריז - רמלה" משתף אתכם הקוראים על חוויותיו בכתיבת הספר

01

תהליך הכתיבה של הספר "דואר נע פריז - רמלה" >

עמית חיו, כותב הספר, משתף אתכם בתהליך כתיבת הספר

 ספר הביכורים של עמית חיו, מעצב גרפי ומוסיקאי שהוציא בעבר שני אלבומים, רואה אור. הספר מגולל את סיפורה של עינת, טרנסג'נדרית, דרך מכתבים שהיא כותבת לבן זוגה לשעבר. הרומן סוחף, מפתיע, מענג, אנושי, חם ונוגע ללב
 ספר הביכורים של עמית חיו, מעצב גרפי ומוסיקאי שהוציא בעבר שני אלבומים, רואה אור. הספר מגולל את סיפורה של עינת, טרנסג'נדרית, דרך מכתבים שהיא כותבת לבן זוגה לשעבר. הרומן סוחף, מפתיע, מענג, אנושי, חם ונוגע ללב
 ספר הביכורים של עמית חיו, מעצב גרפי ומוסיקאי שהוציא בעבר שני אלבומים, רואה אור. הספר מגולל את סיפורה של עינת, טרנסג'נדרית, דרך מכתבים שהיא כותבת לבן זוגה לשעבר. הרומן סוחף, מפתיע, מענג, אנושי, חם ונוגע ללב
 ספר ביכורים  לעמית חיו "דואר נע פריז-רמלה", ספר הביכורים של עמית חיו, מעצב גרפי ומוסיקאי שהוציא בעבר שני אלבומים, רואה אור בימים אלו בהוצאת הדובדבן. הספר מגולל את סיפורה של עינת, טרנסקסואלית, דרך מכתבים שהיא כותבת לבן זוגה לשעבר, יגאל, שעימו חיה 11 שנים ב
 ספר הביכורים של עמית חיו, מעצב גרפי ומוסיקאי שהוציא בעבר שני אלבומים, רואה אור. הספר מגולל את סיפורה של עינת, טרנסג'נדרית, דרך מכתבים שהיא כותבת לבן זוגה לשעבר. הרומן סוחף, מפתיע, מענג, אנושי, חם ונוגע ללב
 ספר ביכורים  לעמית חיו "דואר נע פריז-רמלה", ספר הביכורים של עמית חיו, מעצב גרפי ומוסיקאי שהוציא בעבר שני אלבומים, רואה אור בימים אלו בהוצאת הדובדבן. הספר מגולל את סיפורה של עינת, טרנסקסואלית, דרך מכתבים שהיא כותבת לבן זוגה לשעבר, יגאל, שעימו חיה 11 שנים ב
 ספר הביכורים של עמית חיו, מעצב גרפי ומוסיקאי שהוציא בעבר שני אלבומים, רואה אור. הספר מגולל את סיפורה של עינת, טרנסג'נדרית, דרך מכתבים שהיא כותבת לבן זוגה לשעבר. הרומן סוחף, מפתיע, מענג, אנושי, חם ונוגע ללב
 ספר הביכורים של עמית חיו, מעצב גרפי ומוסיקאי שהוציא בעבר שני אלבומים, רואה אור. הספר מגולל את סיפורה של עינת, טרנסג'נדרית, דרך מכתבים שהיא כותבת לבן זוגה לשעבר. הרומן סוחף, מפתיע, מענג, אנושי, חם ונוגע ללב
פתאום רצף של הצעות עבודה מאד טובות התחילו לזרום אליי והיה קשה לי לסרב להן. בעיתון יומי אחד התקשרו אליי והציעו לי לעבוד רק יומיים בשבוע ולקבל את אותו שכר שקיבלתי לפניכן וכמובן שהסכמתי. כמו כן מופע הדואט של השאנסונים שבו השתתפתי עם הזמרת חנה צרפתי "המופע – שירי שאנסון צרפתיים" החל לצבור תאוצה גדולה מאד והתחלנו להופיע רבות בתאטראות, פסטיבלים, מושבים וקיבוצים ברחבי הארץ. 

אמנם עבדתי יומיים בשבוע אבל ההופעות היו אינטנסיביות ולא היה לי זמן וראש פנוי להמשיך ולכתוב את עשרים העמודים האחרונים של הרומן להוצאה לאור. אבל לקחתי איתי לפטופ ובכל הופעה, לפני ואחרי הבלאנאס, הקלדתי את הטקסט שהיה כתוב בכתב ידי אל המחשב ותוך כדי ההקלדה למחשב הייתי גם עורך ומשכתב את מה שכבר כתבתי.
השירה והמוזיקה תמיד היו האהבות הראשונות שלי. היצירה והכתיבה הגיעו כנספח לחלום. כשהופעתי הרגשתי שאני מממש את מהותי ויש לי זכות קיום כי אני גם מרגש ומשמח אנשים אחרים. בכתיבה הרגשתי רק מימוש עצמי. לא היה לי את הפידבק המידי של הקהל וזה היה חסר לי.
במשך חודשיים, במהלך שעות הבוקר עד הנסיעה להופעות, ישבתי בכל רגע פנוי, מבוקר עד ערב, כדי לסיים לכתוב את הרומן כדי לשלוח את הרומן לחבריי הקרובים כדי לשמוע פידבק ראשוני. הייתה לי ביקורת עצמית גבוהה אבל הרגשתי שאני חייב לשמוע מה אחרים חושבים. התגובות הגיעו מהר מכפי שציפיתי. המשותף כמעט לכולם היה שכולם לא יכלו להניח את הרומן לאחר שקראו את הפרק הראשון. לאחר ששמעתי את כל התגובות לקחתי שבוע או שבועיים חופש וחשבתי על כל הדברים שנאמרו ולאחר מכן התחלתי לקרוא את הרומן. פתאום הרגשתי, כמו חבריי, שאני צמא לקרוא את הרומן עד סופו ופחות עסוק בביקורת עצמית.
לאחר שלושה חודשים נוספים של תיקונים ותוספות ברומן, עבודת עריכה והגהות הרגשתי בשל לתת לכם הקוראים לחוות את הסיפור שחשבתי שיעניין וירתק אתכם. קריאה מהנה.

 

עמית חיו, אוקטובר 2014

 

תהליך הכתיבה של ספרי "דואר נע פריז – רמלה" מתחיל כבר מגיל מאד צעיר. מגיל 18 אני מוצא את עצמי מכור לכתיבה. שנים על גבי שנים הייתי מתרוצץ עם עט ופנקס קטן בתיק ומשרבב רעיונות לכתיבה. לעתים הייתי חש תסכול אם הייתי בסיטואציה מסוימת שלא אפשרה לי לכתוב. היו גם תקופות מסוימת בחיי שהרעיונות לא חדלו להגיע, שאפילו בלילות הייתי מתעורר כי היה עולה לי רעיון, ולא ידעתי מה לעשות עם כל אוסף הרעיונות הבלתי נדלה הזה. הדרך הכי נוחה והכי קלה להוציא החוצה את כל הרעיונות, הדמיונות, החזיונות, הכמיהות, התהיות והדחיות היה מתחיל בכתיבה. דרך הכתיבה יכולתי לפרוק את מעלליי.

אז איך קרה שמכל הרעיונות שעלו לי לראש בחרתי דווקא להתמקד בכתיבת הרומן "דואר נע פריז-רמלה" ולזנוח לרגע את כל הרעיונות האחרים? נכון שהיו גם רעיונות שהדהדו בי כמה פעמים אבל רוב הרעיונות היו עולים בראשי לרגע ואז נעלמים. לא כך היה הרעיון לרומן "דואר נע פריז –רמלה". הרעיון לרומן חלחל בי ללא הרף לאורך תקופה ארוכה והבנתי שהוא לא יעזוב אותי אם לא אתחיל לכתוב.
באותה תקופה עבדתי כשכיר בעיתון יומי ומצאתי את עצמי קם כל בוקר בשעה מאוד מוקדמת בבוקר, יושב וכותב כשעה עד שעתיים את הרומן. אחרי כמה חודשים הרגשתי שהכתיבה חזקה ממני.
חודשיים אחרי העזיבה כבר ישבתי בבית משעות הבוקר המוקדמות עד שעות הלילה המאוחרות וכתבתי את הרומן ללא הרף. הרצון לכתוב לא נטש אותי ושום דבר אחר כבר לא עניין אותי. ואז פתאום משהו השתנה. הבחנתי שאני ממש קרוב לסיום הרומן. ולמרות שרציתי לסיים את הרומן מצאתי את עצמי יושב בחדר שעות על גבי שעות ולא מצליח לכתוב כלום. נשארו לי רק כעשרים עמודים לכל היותר לסיים אבל לא הצלחתי לכתוב.

במקביל לכתיבת הרומן התחלתי לקרוא כל פרט אפשרי על האוכלוסייה של הטרנסקסואלים בארץ ובחו"ל ובמקביל פגשתי וראיינתי טרנסקסואלים וטרנסג'נדרים. הייתה לי הזכות להכיר ולחוות אנשים מדהימים ויפים. וזו הזמן להודות לכל מי שפגשתי ושהרשה לי ליהנות, להכיר ולספוג חלק מחייו.